כל רופא שיניים שיבצע למטופליו טיפול שורש, יחזור וידגיש כי לא יהיה מנוס מלבצע לאחר מכן כתר. אבל האם שן שעברה טיפול שורש חייבת כתר בכל מצב באופן מוחלט? במאמר זה נתייחס לתשובה המלאה והסיבות לה, בעיקר לאור החשיבות של שמירה לאורך זמן על תוצאות טיפול השורש והימנעות מבעיות עתידיות כמו דלקות, סדקים, כאבים וכמובן פגמים אסתטיים.
על טיפול שורש וחשיבותו
טיפולי שורש מבוצעים במצבי עששת מתקדמת, שחדרה אל תוך ציפוי האמייל והדנטין של השן והגיעה אל מוך השן המהווה את הליבה המכילה כלי דם ועצבים. טיפול השורש מתבצע תוך חדירה אל מוך השן וסילוק כל העששת מתוכו. מאחר ולא ניתן לסלק את העששת מבלי לסלק גם את המוך, לא יהיה מנוס מלהוציא גם אותו. כך יוצא שהטיפול מביא לניקיון מלא לתעלות השן עד לשיא העומק.
לאחר מכן, נוצר מטבע הדברים חלל ריק ואותו ימלא רופא השיניים בחומר מילוי ייעודי. בסיום הטיפול תבוצע סתימה וסגירה מלאה של השן. כעת העששת אמנם איננה, אך השן עצמה איננה "חיה" עוד, משום שלא מגיעה אליה אספקת דם.
נחיצות הכתר לאחר טיפול שורש
וכעת נשוב לשאלה – האם שן שעברה טיפול שורש חייבת כתר. ובכן, השן כאמור לא מקבלת יותר אספקת דם ולכן נחשבת "מתה". היא צפויה כעת לאבד בהדרגה את החוזק המבני שלה, להשחיר ולהישבר עד כדי פירורים. לאורך הדרך השן תהפוך רגישה במיוחד וכמובן שגם המראה האסתטי ייפגע מכך מאוד.
בנקודה זו מתבטאת חשיבותו הרבה של הכתר: הענקת הגנה לשן, הסתרתה על ידי חיפוי אסתטי המדמה את כותר השן הטבעי ושמירה כל עוד ניתן על היכולת התפקודית של השן, בעיקר בתהליכי לעיסה וטחינת מזון.
ומה קורה כאשר השן לא מתחדשת בכתר לאחר טיפול השורש? היעדר הכתר יביא לזיהומים חוזרים ונשנים שעשויים להתפשט מהשן גם אל יתר הפה ולהביא לפגיעה בבריאות הפה הכללית, לכאבים ובסופו של דבר גם לנזקים ולטיפולים בעלויות כספיות לא מבוטלות.
השחזת השן להנחת כתר מצריכה שיוף של 1.5 מ"מ בקירוב כדי לחשוף את הדנטין שבשכבה הפנימית. הדבר יביא לכך שעם הזמן עשויים לחדור למרווח בין הכתר לשן חיידקי עששת שעלולים לפגוע בשן. למעשה, שן שעברה טיפול שורש כלל לא תרגיש בהתפתחות חדשה של עששת, מכיוון שהעצבים שסולקו ממנה ינטרלו את הכאב שמתריע על בעיה.
האם כתר נחשב חזק יותר משן טבעית?
כתרים אינם חזקים יותר בהשוואה לשיניים הטבעיות, אם כי הם בעלי שלד חזק למדי, העשוי ממתכת או זירקוניה ועליהם ציפוי חרסינה. בפועל בהפעלת כוחות שונים חלק מהחרסינה עלולה להתנתק, ככל שהחיבור בינה לשלד הכתר לא מספיק חזק. ולכן כל שן שעברה טיפול שורש, דורשת מרופא השיניים לאבחן את כמות חומר השן החסר ואת השפעתה מכוחות הלעיסה.
אם מדובר למשל בשן קדמית שכוחות הלעיסה החזקים לא חלים עליה, היא תשוקם באופן הדרגתי. אם חסר לשן זו חומר שן וצבעה לא משתנה, יהיה אפשר לבצע סתימה מחומר מרוכב. אם השן שינתה את צבעה, אפשר יהיה לנסות לצפות את השן בציפוי קומפוזיט או ציפוי חרסינה.
בשן אחורית לאחר טיפול שורש, יהיה צורך להחליט על סוג השיקום לפי כמות חומר השן שנותרה בסיום הטיפול. כאשר חסר חומר שן בכמות גדולה, ניתן יהיה ליצור בנייה חדשה של הכותרת באמצעות כתר. ככל שנותר יותר מחומר השן, כך יהיה אפשר להשלים את החסר באמצעות מילואה וללא צורך בהשחזת השן. וזאת באמצעות פתרונות כמו אינליי, אונליי, או אוברליי,המספקים פתרונות ביניים.
תחילה יקדח רופא השיניים אל מוך השן (חלקה הפנימי ביותר של השן), ישטוף וינקה אותו מהדלקת או הזיהום. לאחר מכן ייסתם החור עם חומר איטום דנטלי ייחודי.
כשל הטיפול מתבטא בדלקת באזור הכתר או בשורש השן שמכילה תסמינים בולטים: דימום, נפיחות, כאבים ועוד. במצב כזה, יהיה צורך להסיר את הכתר ואת המילוי כדי לפתוח מחדש את השן ולטפל בה. במקרים של התפשטות הדלקת עד לעצם הלסת, ייתכן שיוחלט על התערבות כירורגית בה מסירים את קצה שורש השן הנגוע.
לרוב השיניים האחוריות (טוחנות וקדם טוחנות) זקוקות לכתר אחרי הטיפול. לעומתם ייתכן שלא יהיה בכך צורך בשיניים הקדמיות, החותכות והניבים.
מחקרים מראים כי סיכוי שרידות השן גבוה פי שישה בהתקנת כתר לאחר טיפול השורש, בייחוד כאשר הטיפול מבוצע לשן אחורית או שן קדמית שבורה/ במצב מתקדם של ריקבון. יחד עם זאת, הגורם היחידי שמוסמך לקבוע את הצורך הוודאי בכתר לאחר הטיפול הוא הרופא המטפל.
